בשנים האחרונות, פיתוח מכונות הדפוס עבר שלושה שלבים:
השלב הראשון היה מראשית שנות השמונים ועד תחילת שנות התשעים. שלב זה היה שיא הפיתוח של טכנולוגיית דפוס אופסט. מהירות ההדפסה המקסימלית של מכונת הקיזוז בגיליון ההזנה בתקופה זו הייתה 10,000 הדפסות לשעה. זמן ההכנה לפני ההתאמה למכונת הדפסה בארבעה צבעים לפני ההדפסה הוא בדרך כלל כשעתיים. השליטה האוטומטית של מכונת הדפוס מתמקדת בעיקר בהיבטים של נשיאת נייר אוטומטית, משלוח נייר אוטומטי, ניקוי אוטומטי, זיהוי אוטומטי של צבע הדיו, התאמה אוטומטית של נפח הדיו ושליטה מרחוק על הרישום. בנוסף למכבשי צבע יחיד ושני צבעים בתקופה זו, כמעט לכל יצרן מכונות הקש לקזז יחיד היה יכולת ייצור של מכבשי ארבעה צבעים, ורוב היצרנים הצליחו לייצר מנגנוני הפיכת נייר להדפסה דו-צדדית.
השלב השני הוא מראשית שנות התשעים ועד סוף המאה ה -20. בשנות התשעים, עם מכונת הדפוס האופסטית שהוזנה כסמל, רמת העיצוב והייצור של מכונות ההדפסה בעולם לקחה צעד גדול קדימה. בהשוואה לדגמים בשלב הראשון, מהירות הדגמים מהדור החדש שופרה עוד יותר, מ -10,000 הדפסות לשעה ל -15,000 הדפסות לשעה, וזמן ההתאמה לפני הכיבוש גם קוצר מאוד משעתיים בערך שלב ראשון עד 15 דקות. על אודות. גם רמת האוטומציה ויעילות הייצור של המכונה שופרו מאוד.
מאז כניסתו למאה ה -21 מכונות הדפוס הובילו את השלב השלישי של הפיתוח. דגמים מסוימים של מכונות דפוס אופסט מוזנות עם יריעות יכולים להגיע ל-17,000-18,000 הדפסות לשעה, אך היצרנים אינם שואפים להגדיל את מהירות ההדפסה המרבית של מכונת הדפוס, אך באמצעות יישום טכנולוגיית המידע, מקצרים עוד יותר את זמן ההכנה לפני הקש. והחלפה זמן העבודה מחפש יעילות ייצור גבוהה יותר.
